תמונה מהכנס במלאות שנה לכינון ה"סנהדרין"

מאז התכנסו הרבנים הרואים עצמם כ"סנהדרין" כמה פעמים ודנו בעניינים הלכתיים ופוליטיים. רוב הרבנים מחוץ לחוג הזה מתייחסים בביטול למהלך, אולם בכינוס שהתקיים במלאת שנה ליוזמה (ב-כ"ט בתשרי תשס"ו, 1 בנובמבר 2005) הגיעו כמה רבנים המקובלים בציבור (שחלקם לפחות מתנגד ליוזמה): הרבנים ישראל רוזן, רצון ערוסי, רא"ם הכהן, ודב ליאור, וכן כאלו התומכים בה בפועל, כגון הרבנים שבתי סבתו ויואל שוורץ (החבר בה ומנסה לעודד באמצעותה את יוזמותיו לשמירת שבע מצוות בני נח בעולם).

יצויין, כי בין חברי ה"סנהדרין" יש חילוקי דעות באשר לתפקידו של הגוף הקיים, כאשר ישנם הרואים בו רק שלד שעל גביו אמור להתפתח, במשך זמן רב, הגוף ההלכתי הראוי, ויש כאלו הרואים בה סנהדרין לכל דבר כמעט. כן קיימת מחלוקת בשאלה האם על הסנהדרין להתערב בשאלות פוליטיות. כך, סובר דוברה, הפרופ' הלל וייס, שעל ה"סנהדרין" להוות אלטרנטיבה מיידית לבג"ץ, וגם לעסוק בנושאים פוליטיים:

"ייעודה של הסנהדרין החדשה הוא להפוך למקור הסמכות של העם היהודי, וזאת בניגוד לעמדה המקובלת על השמאל, שמדינת ישראל היא מקור הסמכות הזה. אני ורבים מחברי רוצים להיות חלק מהמדינה הזאת, אבל לא במחיר השמדתנו הרוחנית והפיסית. הסנהדרין הזאת מרכזת את כל המוגלה והפצעים והצער של האי-צדק והרדיפות שיהודים נרדפים כאן על ידי הבג"ץ, ומי שהולך בעקבות הבג"ץ ומי שמתחזה כאן לשלטון החוק".

לעומתו, נשיא ה"סנהדרין" הנוכחי, הרב עדין אבן-ישראל, מתנגד גם לעיסוקה בשאלות פוליטיות וגם ל"קפיצה מעבר לטבור" של הגוף הצעיר:

"כדי שנצא מגדר 'נפל' ונהיה רציניים ונוכל לומר 'ילד יולד לנו', אנו זקוקים לזמן רב. עצם העלאת השם סנהדרין אינו דבר של מה בכך... אחרי שהוצאנו את שנתנו ולא התרחשו קטסטרופות, הגם שהיו כמה דברי ליצנות וגיחוכים, אנחנו נעמיק ונחזק את פעולתנו. נעשה דברים בראייה של דורות, לא עם שעון עצר ולוח שנה. הלוח היהודי הוא לוח של אלפי שנים. דרושה הרבה סבלנות והרבה עבודה. הייתי שמח, אם בעוד כמה שנים הכיסאות הללו ייתפסו על ידי גדולים מאתנו ואנו נוכל להגיד: 'חיממנו לכם את הכיסאות'...

"אני לא חושש מהבג"ץ, מהמשטרה או מהיועץ המשפטי. לרב מותר לעסוק גם בענייני ציבור, אבל לשם כך צריך שיהיה לפניו כל החומר הראוי, בין שהוא עוסק בכשרות של עוף ובין שהוא עוסק בהתנתקות. כשיש תוכנית התנתקות כזאת ואין לי מידע מספיק עליה, כשם שיש מצווה לדבר, יש מצווה לשתוק. כאדם פרטי, יש לי ולכל אחד מאתנו הבנה, אבל כרב, העיסוק בעניינים פוליטיים כמו ההתנתקות, הוא ביזוי למהות של המושג סנהדרין. אם אני לא רוצה להיות לחוכא ואיטלולא, אז אני לא אביע דעה על כל דבר. דברי האמת הללו צריכים להיאמר כדי שהסנהדרין הזאת לא תהפוך להיות לא סניף של מועצת יש"ע ולא סניף של המועצה לשלום ולביטחון"

לקריאה נוספת

הרב י"ל הכהן מימון, חידוש הסנהדרין במדינתנו המחודשת, ירושלים תשי"א

הרב אברהם מימון, חדוש הסנהדרין לפי דעת הרמב"ם, ירושלים תשי"ז

קישורים חיצוניים:

ד"ר אריה מורגנשטרן, ניסיונו של ר' ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה לאור מקורות חדשים, מתוך כתב העת "סיני" (באתר "דעת")

אתר החדש של הסנהדרין המחודשת, מאת ידידי הסנהדרין

האתר של אגודת "השיבה שופטינו" (ישן)

כתבה על הכנס במלאות שנה לכינונה של "הסנהדרין", אתר ערוץ שבע

נדב שרגאי, עכשיו כשיש סנהדרין, מי צריך בג"ץ?, הארץ

אבינדב ויתקון, בדרך למדינת הלכה, מקור ראשון

דיון בנושא, מתוך הפורום עצור כאן חושבים

====================================================================

2.        1,600 שנים אחרי: הסנהדרין שוב בטבריה

מאת שרון רופא-אופיר YNET 14/10/04

"הגענו למצב בו אחד אוכל את השני", מסבירים מחדשי המוסד העתיק, ומבטיחים "לתת תקווה לעם ישראל". נוסף על סוגיות דתיות רבות משקל, ידונו 71 החברים גם בסוגיות פוליטיות ובתוכנית ההתנתקות.

1,600 שנים לאחר ישיבת הסנהדרין האחרונה, חידשו היום (ד') בטבריה, סמוך מאוד למקום בו התקיימה, את מושב הסנהדרין.

קבוצת רבנים מכל גווני הקשת התורנית, שהגו את חידוש המוסד העתיק, מבטיחים כי בישיבות, שיתקיימו מדי חודשיים בירושלים, יפעלו בדיוק על פי התקנות העתיקות, יביאו לדיון נושאים בוערים ויביאו לגאולה בתוך עם ישראל. בין הוגי הרעיון נמצאים דמויות בולטות בעולם התורני, ביניהם פרופ' הילל וייס, הרב ישי באבד, הרב צבי עידן ואנשים נוספים.הרעיון לכונן מחדש את המוסד העתיד, ששימש בעבר כסמכות מחוקקת עליונה, נולד כבר לפני מספר שנים, כתוצאה ממצוקות בוערות הקיימות בתוך עם ישראל.

"הגענו למצב שאחד אוכל את השני. באנו לתת תקווה לעם ישראל", הסביר הרב באבד. "המציאות הקשר מובילה את העם היהודי לאבדון. הגיע הזמן שהסנהדרין יבוא ויאחד אותנו", אמר פרופ' וייס.

בישיבות שיתקיימו מדי כחודשיים יטלו חלק 71 איש, ממש כפי שהיה נהוג בימי קדם. "האנשים יעלו נושאים בוערים. כל אחד יביע את דעתו מקטן עד גדול, ולאחר מכן יעמדו למניין ויכריעו על פי רוב", אמר הרב באבד והוסיף כי התהליך הזה שנמצא בראשיתו יוכל לאזן את העם ולתת תקווה.

אחד הנושאים בו ידונו יהיה האם ללכת לקואליציה או לבחירות. נושא נוסף יהיה תוכנית ההתנתקות. "אם נבחן ונחליט שהממשלה פועלת בניגוד לתורה, נוציא פסק הלכה שלא לתמוך בממשלה כזו", המשיך הרב.

  3. פוסקי הדור ברכו על כינוס הסנהדרין בטבריה 

כינוס ראשון של הסנהדרין, לאחר 1632 שנה נערך בטבריה ובו נטלו חלק  71 רבנים חשובים שניסמכו כהלכה. זאת כדי לבחור את ראש הישיבה, כפי שהורה הרמב"ם בהלכות סנהדרין. בכך הושלם למעשה  העמדת בית הדין הגדול הראשון מזה כ- 1632 שנה.

  ב- ט"ו באב האחרון, ה- 2 באוגוסט התכנסה בחשאי בירושלים המועצה המכוננת של הסמוכים שמנתה כ- 90 איש. ישיבה דומה אך מצומצמת יותר התכנסה ביום כ"ח אלול ה- 14 בספטמבר ובה נדונו הליכים מעשיים לפעילות המשך של בתי הדין שימונו בערים השונות. בשבועות שבאו אחר כך התכנסו ישיבות דומות וכל זאת לקראת ההכרזה על העמדת הסנהדרין שהתקיימה בשעה טובה בטבריה ב-כ"ח בתשרי ה- 13 באוקטובר 2004.

על אף החשש מצד יוזמי המהלך להתנגדות של חוגים שונים מהעולם התורני עברה ההכרזה על הקמת הסנהדרין בהתלהבות. ל"כדורינט" נודע כי הסומך הראשון היה לא אחר מאשר הרב משה הלברשטם מהעדה החרדית בירושלים שזכה לכינוי 'נחשון של זמנינו' בשל צעדו האמיץ. מאוחר יותר התקבלה גם ברכתם של פוסקי הדור הרב שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף.

 30/1/07

מאת נדב שרגאי

      https://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=641260    

הסנהדרין החדשה שעם הקמתה נראתה כיוזמה של הימין הקיצוני, זכתה בשחקן חיזוק - הרב עדין שטיינזלץ שהתמנה לעמוד בראשה כנשיא. הוא קרא למתינות, הזהיר מפני הפיכתה של הסנהדרין לסניף של מועצת יש"ע, אבל הכנס שציין שנה להקמתה נהפך במה לביקורת קשה על המדינה ומערכת המשפט.

כשהוקמה לפני כשנה "הסנהדרין החדשה" בטבריה, לא התייחס אליה כמעט איש ברצינות. 71 הרבנים שהגיעו אל העיר הצפונית, 1,660 שנה לאחר כינוסה האחרון של הסנהדרין המקורית במקום, התקבלו על ידי רבים בציבור הדתי והחרדי בחיוך של סלחנות מהולה בלגלוג. ההכרזה על כינונה המחודש של הסנהדרין - בית הדין הגדול שבו ישבו במשך דורות רבים (מימי בית שני ועד המאה החמישית לספירה) 71 זקני ישראל ודנו ופסקו בענייני דת ומדינה - הצטיירה, הן כפיקנטריה בשולי הימין והן כמרידה במוסכמות הלכתיות; כצעד נועז אך מתריס, מרחיק לכת אך במידה רבה פרובוקטיווי.

העובדה שמקומם של גדולי הדור, או מי שמזוהים ככאלה, נפקד מהיוזמה היומרנית החדשה, הציבה סימני שאלה רבים על מקור כוחה וסמכותה של "הסנהדרין החדשה". הרבנים המייסדים, רובם אלמונים יחסית, התחייבו אמנם בכתב לפנות את מקומם לגדולים מהם בתורה ברגע שיימצאו כאלה שייאותו לכהן בסנהדרין, ולמרות זאת, ההתרשמות הראשונית היתה כי מדובר בעוד התארגנות מבית מדרשה של תנועת "מנהיגות יהודית", התארגנות בעלת אופי תורני-הלכתי-משיחי, השואפת למהפכה שלטונית.

מי שהתייצב אז בראש היוזמה החדשה היה הפרופסור לספרות הלל וייס, מאנשי מנהיגות יהודית, שחידש לפני כמעט עשרים שנה עוד מוסד קדום: מעמד ה"הקהל" המסורתי, שהיה נהוג לקיים פעם בשבע שנים, במוצאי סוכות של שנת השמיטה, בהשתתפות המלך. למעמד ה"הקהל" הראשון  שאירגן וייס ברחבת הכותל ב-1987, באו נשיא המדינה אז חיים הרצוג, ראש הממשלה יצחק שמיר, נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר, הרבנים הראשיים אברהם שפירא ומרדכי אליהו, ומכובדים רבים. מאז, הוא הפך לשגרה והתקיים פעמיים נוספות.

שנה אחרי כינונה, אי אפשר להמשיך להתייחס להסנהדרין החדשה כאל נחלתו של הימין הקיצוני בלבד: בכנס רב משתתפים בשכונת הר נוף בירושלים שלשום, התייצב כנשיא הסנהדרין, הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, פרשן התלמוד הידוע, הנהנה מיוקרה והערכה רבה בקרב חוגים תורניים, הן בעולם החרדי והן בעולם הדתי-לאומי.

שטיינזלץ אמנם הסתייג מהעיסוק בפוליטיקה ודיבר על בנייה הדרגתית של המוסד הקדום שתימשך כמה דורות, אך עצם התייצבותו בראש הסנהדרין החדשה יכול להיחשב כמאורע דרמטי במסגרת הניסיונות הרבים בשנים האחרונות לחזק את אופיה היהודי של המדינה, לשלב בה רכיבים מהמשפט העברי, ולהיאבק נגד התפישה של מדינת כל אזרחיה. העובדה שבסנהדרין החדשה מצאו את מקומם גם רבנים רבים הנמנים עם הזרם החרדי, הגם שאינם מן הידועים והמובילים שבהם, מעניקה להתארגנות ממד נוסף החורג מגדר עוד יוזמה של ימין קיצוני.

בשנתה הראשונה פתחה הסנהדרין החדשה בהידברות עם משרד החינוך על תכני לימוד התנ"ך בבתי הספר; הקימה "מועצה עליונה לבני נח", שתפקידה ליצור קשר עם קהילות לא יהודיות המבקשות לקיים את שבע מצוות בני נח, שבהן מחויבים על פי ההלכה לא יהודים; דנה ארוכות במקומם הפיסי של המזבח וקודש הקודשים על הר הבית; ועסקה בשאלה אם בדורנו צריכים יהודים בחו"ל להמשיך ולקיים "יום טוב שני של גלויות" (יום חג נוסף לכל אחד משלושת הרגלים שנוהג בחו"ל - נ"ש).

הסנהדרין החדשה תקפה בחריפות את תוכנית ההתנתקות ולאחרונה פסקה לשלוש קטינות שפנו אליה, כי נהגו נכון כאשר סירבו להיות נידונות בבית משפט שלא על פי דין תורה. "הננו מורין לכן להמשיך בסירובכן ומתיר אסורים הוא יתירכן ממאסרכן", כתבו להן הרבנים. בפסק אחר התיר "בית הדין לענייני העם והמדינה" של הסנהדרין החדשה, למשפחה מהיישוב המפונה שא-נור, ליטול פיצויים מהמדינה בגין הפינוי, "למרות שמדובר בחוק חמס שנכפה על המגורשים".

קפצו גבוה מדי

לפי ההלכה, כדי לחדש את הסנהדרין נדרשים "סמוכין", כלומר הסמכה של אנשים בידי גדולים מהם בתורה ובחוכמה, שישמשו חברים בבית הדין הגדול, לפי הצורך. ההסמכה ("סמוך") הראשונה היתה, כידוע, של יהושע בן נון שנסמך על ידי משה. סמוכין מפורסמים אחרים במהלך הדורות היו "חמשת הזקנים": רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבי יוסי ורבי אליעזר בן שמוע, שהוסמכו על ידי יהודה בן בבא בין אושא לשפרעם. הסמיכה בארץ נפסקה כאשר נסגרו הישיבות ופסקה פעולת הסנהדרין. הסמוכין האחרונים לא סמכו עוד את ידיהם על תלמידיהם בגלל ההגבלות שהטיל השלטון הרומי. הרמב"ם כתב שאם יסכימו כל החכמים בארץ ישראל למנות חכמים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכיו והם רשאים לדון דיני קנסות ואף לסמוך אחרים. אבל אפילו הרמב"ם לא התייחס לכך כאל דבר מוגמר והוסיף שהדבר "צריך הכרע".

במאה ה-16 הסכימו כמעט כל חכמי ארץ ישראל ליוזמת רבי יעקב בירב לחדש את הסמיכה ולהקים מחדש את הסנהדרין. רבי לוי בן חביב, רבה של ירושלים שלא הובא בסוד העניינים, טירפד את היוזמה ואירגן קמפיין נגדה, ובסופו של דבר נאלץ רבי יעקב בירב לברוח מן הארץ. עם קום המדינה, נעשה ניסיון לחידוש הסנהדרין ביוזמתו של שר הדתות הראשון, הרב יהודה לייב הכהן מימון, אולם התנגדות החרדים טירפדה את היוזמה.

לכן אולי מפתיע הדבר, שה"סמוך" (מוסמך) הראשון שאיפשר לכאורה את כינון הסנהדרין החדשה, הוא דמות חרדית - הרב הישיש דב לבנוני מירושלים. אנשי הסנהדרין החדשה הציגו קלטת שבה מספר הרב לבנוני כיצד קיבל, לכאורה, לפני שנים מספר את ההסמכה הראשונה מאז המאה ה-16, מראש בית דין צדק של העדה החרדית בירושלים, הרב משה הלברשטם. לבנוני הסמיך שני רבנים נוספים, ואלה הסמיכו ארבעה אחרים. כיוון שכל אחד יכול להסמיך רק שניים, נדרשה כמעט שנה להסמכתם של 120 איש להפעלת הסנהדרין החדשה. רובם נכחו שלשום בכנס בבית הכנסת ברחוב חי טייב בשכונת הר נוף בירושלים, שציין שנה לחידושו של המוסד הקדום.

עקב אכילס של הסנהדרין הוא הציבור המצומצם שממנו היא יונקת את כוחה. הרב ראם הכהן, ראש ישיבת ההסדר בעתניאל שאינו שותף בסנהדרין החדשה, נשא את הרצאת הפתיחה בכנס ושירטט פרמטרים הלכתיים המלמדים על בעייתיות הגוף החדש. הרב הכהן סבור שלא ניתן לחדש את הסמוכין ללא הסכמתו של עם ישראל כולו. "הסנהדרין היא יסוד השראת השכינה... ועד שבגוף הזה לא יהיו נציגי האומה כולה, וכרגע לא נמצאים בו נציגי האומה כולה ואפילו לא נציגי הציבור הדתי והתורני מקרב האומה, אז הוא בעייתי", אמר הכהן. כמו דוברים אחרים בכנס, גם הוא סבור ש"היום קיים נתק מוחלט של מערכת השלטון והמשפט מהאומה וגם מערכת בתי הדין הרבניים אינה משוחררת מן הנגע הזה". ובכל זאת, הוא אומר: "הסנהדרין לא תוכל להחליפם עד שתינק את כוחה מן האומה כולה".

המוגלה והפצעים והצער

הקמת הסנהדרין החדשה משקפת אכזבה עמוקה מהתנהלות מערכת המשפט הישראלית ובכנס ניתן ביטוי חריף לאכזבה הזו. הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת לפתרון בעיות הלכתיות באמצעות המדע והטכנולוגיה, תקף את פרקי "הדת והמדינה", "המיעוטים" ו"מעמד בית המשפט העליון" בהצעת החוקה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, "שהבג"ץ הפך להיות הסנהדרין שלהם", כדבריו. אבל, מודה רוזן, "הסנהדרין במתכונתה הקיימת אינה רצינית. גם אם מקבלים ברמת העיקרון את הצורך בחידוש הסנהדרין, הרי שיש לכלול בה אישי הלכה מובהקים ודמויות תורניות מן הליגה הראשונה. כרגע זה נראה שהם קפצו גבוה מדי".

הרב החרדי יואל שוורץ, המזוהה כסמכות הרוחנית של הנח"ל החרדי ומי שמשמש כאחד מאבות בתי הדין של הסנהדרין החדשה, מקבל את הביקורת ומגדיר את המוסד כתשתיתי בלבד. לא כולם רואים עמו עין בעין. הלל וייס, אחד הסמוכין, אומר ש"ייעודה של הסנהדרין החדשה הוא להפוך למקור הסמכות של העם היהודי, וזאת בניגוד לעמדה המקובלת על השמאל, שמדינת ישראל היא מקור הסמכות הזה. אני ורבים מחברי רוצים להיות חלק מהמדינה הזאת, אבל לא במחיר השמדתנו הרוחנית והפיסית. הסנהדרין הזאת מרכזת את כל המוגלה והפצעים והצער של האי-צדק והרדיפות שיהודים נרדפים כאן על ידי הבג"ץ, ומי שהולך בעקבות הבג"ץ ומי שמתחזה כאן לשלטון החוק".

גם הד"ר רצון ערוסי, רבה של קרית אונו וחבר מועצת הרבנות הראשית חש רדוף. בכנס מתח ערוסי ביקורת קשה על הכנסת ועל בג"ץ, דיבר על "התנגשות צוברת תאוצה בין משפט התורה למשפט המדינה", והביע ייאוש מ"הדיאלוגים העקרים עם הצד החילוני, המייצרים הבנות לכאורה, חסרות תוקף מעשי, על זיקות שונות למורשת".

בית המשפט, סבור ערוסי, "מחויב היום רק למדינה, לא לזהות היהודית שלה". ערוסי הציע בכנס לשרטט קווים אדומים לזהות הזו ולהכריז שאם הכנסת לא תאמץ אותם כחוקים מחייבים, יפרשו ממנה כל המפלגות הדתיות. דברים מרחיקי לכת פי כמה נשא בכנס ראש ועד רבני יש"ע, הרב דב ליאור. "קשר רשעים אינו מן המניין", אמר ליאור, "כל חוק נגד התורה הוא חסר תוקף. יש כוחות רשע שמנסים לפגוע בכל דבר של קדושת ישראל, ומערכת המשפט הוא אחד התחומים שמייצר את חילול השם הגדול ביותר במדינה".

קשה להעריך כמה זמן יחזיק הרב עדין שטיינזלץ מעמד בתפקידו כנשיא הסנהדרין החדשה. בכנס הוא הצטייר כאופוזיציה פנימית לוחמת. הוא העיר למתכנסים כי מאורעות חובקי עולם אינם יכולים להיעשות בשיטת זבנג וגמרנו. לפני המבול, הזכיר לנוכחים, "נח בנה את התיבה והתכונן אליו 120 שנה. כדי שנצא מגדר 'נפל' ונהיה רציניים ונוכל לומר 'ילד יולד לנו', אנו זקוקים לזמן רב. עצם העלאת השם סנהדרין אינו דבר של מה בכך. זו אינה עוד מועצה דתית, או מועצה לחתולי עמק רפאים. זה דבר שיש לו משמעות היסטורית. שינוי בסיסי, לא של מערך אחד קטן, אלא של מערכים בסיסיים. לא פלא שהדברים הללו מפחידים אנשים. יש מי שחושש: מה נולד כאן? ולאן זה הולך? אחרי שהוצאנו את שנתנו ולא התרחשו קטסטרופות, הגם שהיו כמה דברי ליצנות וגיחוכים, אנחנו נעמיק ונחזק את פעולתנו. נעשה דברים בראייה של דורות, לא עם שעון עצר ולוח שנה. הלוח היהודי הוא לוח של אלפי שנים. דרושה הרבה סבלנות והרבה עבודה. הייתי שמח, אם בעוד כמה שנים הכיסאות הללו ייתפסו על ידי גדולים מאתנו ואנו נוכל להגיד: 'חיממנו לכם את הכיסאות'.

שטיינזלץ ניצל את מעמדו כנשיא הסנהדרין כדי למחות על התערבותה בפוליטיקה: "אני לא חושש מהבג"ץ, מהמשטרה או מהיועץ המשפטי. לרב מותר לעסוק גם בענייני ציבור, אבל לשם כך צריך שיהיה לפניו כל החומר הראוי, בין שהוא עוסק בכשרות של עוף ובין שהוא עוסק בהתנתקות. כשיש תוכנית התנתקות כזאת ואין לי מידע מספיק עליה, כשם שיש מצווה לדבר, יש מצווה לשתוק. כאדם פרטי, יש לי ולכל אחד מאתנו הבנה, אבל כרב, העיסוק בעניינים פוליטיים כמו ההתנתקות, הוא ביזוי למהות של המושג סנהדרין. אם אני לא רוצה להיות לחוכא ואיטלולא, אז אני לא אביע דעה על כל דבר. דברי האמת הללו צריכים להיאמר כדי שהסנהדרין הזאת לא תהפוך להיות לא סניף של מועצת יש"ע ולא סניף של המועצה לשלום ולביטחון".

===========================================

5. גם ביילין מיצג ערך משיחי

הילל וייס (אוניברסיטת בר אילן)

עידו הרטוגזון יצא נרגש לחקור אלו חזיונות אפוקליפטים-גאוליים רוקחים לנו בימין

את פרופ' הלל וייס אני תופס ערב ההצבעה על ההתנתקות. לפני שנדבר בערב הוא ממליץ לי לקרוא את המניפסט הרציונלי שלו "חוקה לישראל: עקרונות יסוד למדינת ישראל המתחדשת" שנמצא "באתר הלא כל כך רציונאלי" כדורי.נט. "ובכלל," אומר וייס, "אני לא מנסה להמעיט מרמת ההזיה שיש בזה, רק ששם זה מוסבר באופן ברור."

וייס מדבר בצורה רהוטה, רצינית ויסודית עם ניצוץ מטורף. כשאני תופס אותו בערב לאחר שחזר מ"הפסטיבל בירושלים" הוא מתאר את ההתרחשויות כמדכאות ועלובות. "הפגנה עלובה מבחינת מיעוט האנשים שהיו כבר שבורים ורצוצים וגם מבחינת הקלגסים הטפשיים שתחמו אותם בגדר, כאילו שכבר מתאמנים במחנה ריכוז למתנחלים. והמתנחלים הטיפשים, במקום לפרוץ את הגדרות עמדו כלואים כצאן לטבח. אבל דווקא בעמידה הזו אפשר היה לראות כוח עצום מבחינת התפילה והייאוש למול הכנסת." ובכל זאת וייס לא מרים ידיים ומתנחם בכך ש"הגרעין הלאומי לעולם נמצא בתורה ואצל היהודים האמיתיים ולכן כל השאר פשוט לא נחשבים, אין להם ברירה אלא להצטרף. זה גם מה שיקרה כאן, וזה הכיוונים עליהם אנו שוקדים".

מה שאתה אומר דווקא מאושש את ססמאות השמאל שהמתנחלים שולטים בעם.

"זה נכון בצורה רדודה, אבל דורש שיחה עמוקה שאיני נלהב לעשותה אותה כאן."

"כולם מריחים את היהודים" אומר וייס. "גם ביילין ופרס ואנשי השמאל מייצגים ערך משיחי מובהק, וכל העולם מריח את זה. ולכן ההתנכרות לסגולת ישראל היא התנכרות שלא רק מבזה את היהודים אלא גם גורמת לחורבן העולם. אם היהודי יכיר בערכו ובציפייה הנסתרת של הנוצרים ומוסלמים מהיהודים שישאו את שם השם בעולם ויכבדו את ארצם והגר, דווקא אז יהיה שלום, כשנהיה עם 'גאון נדיב ואכזר'."

"אנחנו רוצים להקים אקדמיה לפרחי סנהדרין"

שמעתי שהסנהדרין חזרו, מי עומד מאחורי זה?

"זה המון יוזמות שנצטרפו ביחד והגיעו עכשיו לכדי הבשלה" מספר וייס "ויש בין האנשים אמון ויכולת הקשבה. יש לנו חרדים ספרדים, חסידים, מעט ליטאים והרבה חרד"לים".

איך בוחרים אנשים לסנהדרין?

"שנים ארוכות התחננו לפני הרב אלישיב, הרב עובדיה, הרבי מגור, הרב שטיינמן וגם רבנים ציוניים שישבו במועצה אחת. אבל לא הצליחו להתגבר על הסקטוריאליות וכל עוד שלא יושבים יחד אין סמכות או מעמד לתורה בעל פה שבישראל, אז החלטנו להתחיל מלמטה, כאשר כל בנאדם בסנהדרין יודע שיוחלף בעתיד באישיות טובה ממנו. הכל נעשה בענווה גדולה."

ובכל זאת, לא קשה למצוא כל כך מהר 71 אנשים ראויים?

לפי התורה צריך בעצם אדם אחד שידע לשמוע ואחד שידע את כל המסכתות. שני אנשים רציניים בכל הסנהדרין כדי שתהיה לגיטימית ופורמאלית.

ומה לגבי הדרישה שחברי הסנהדרין ידעו