|
תוכן
עניינים:
נושא
קשור : מדינת היהודים - פרק ב'
שלושה
מאמרים על
חידוש הסנהדרין ועל הנהגת הרבנים מאת
מיכאל פואה, סמיכה וסמכות מאת מיכאל
ברונשטיין
על הסנהדרין מאת יהושע
סוקול
על
חידוש הסנהדרין ועל הנהגת הרבנים מאת
מיכאל פואה, אדר ב תשס"ג כאשר
מדברים על הרצון לחדש את מוסד הסנהדרין
יש צורך להבין מה תפקידו ומה כוחו של מוסד
זה. חוסר ההבנה בנושא זה מביא לאמירות
ורעיונות שאין להם שום בסיס ויכול להוביל
בסופו של דבר למהלכים לא נכונים. הסנהדרין
הם למעשה בית הדין הגדול של 70 או 71 החכמים
שישבו בלשכת הגזית בירושלים , ולהם ניתנה
הסמכות א. לפרש את דברי התורה לפי הכללים
המסורים. ב. לתקן תקנות כפי צורך השעה
והדור. המיוחד בפרשנות הסנהדרין לעומת
פרשנותם של כל חכמי ישראל לאורך הדורות
היא , שקביעתם של חכמי הסנהדרין מחייבת את
כל כלל ישראל הלכה למעשה. הדבר בא לידי
ביטוי בדין זקן ממרא שהוא אחד מחכמי
ישראל אשר מורה הלכה (ולא רק מביע דעה
פרשנית) בניגוד לדברי הסנהדרין , ומתחייב
בכך בעונש החמור של מיתה בחנק. (רמב"ם
הלכות ממרים פר' ג') מקור הכוח של בית הדין
הגדול הוא בתהליך הסמיכה שעבר ממשה רבינו
ל-70 זקנים והלאה מדור לדור עד שנפסק בגלות.
במציאות שבה פועל בית הדין הגדול לא
נשארות מחלוקות בהלכה שאינן מוכרעות ולא
יתכן מצב בו תיעשה תורה כשתי תורות או
יותר כפי שמקובל היום. כל ספק שיתעורר או
כל מחלוקת שתידון בין גדולי ישראל בכל
עניין הילכתי שיתחדש יובא לבית הדין
וידון , ומהרגע שהוכרעה ההלכה היא
המחייבת את כולם כולל החולקים. יכול
להיות שהעניין יובא בדור אחר לדיון מחודש
וההכרעה תשתנה ואז מי שינהג כמו שהכריע
בית הדין הראשון ייענש כדין זקן ממרא.
כלומר הכרעת בית הדין קובעת ולמעשה יוצרת
את דין התורה באותו דור. (ישנם פרטים רבים
בענין זה , מתי נתון הדבר לסמכותם ומתי הם
נחשבים שוגגים ומקריבים על הוראתם פר
העלם דבר, אך אין זה עינינו של מאמר זה) למעשה
מאז בטלה הסנהדרין שותקה יכולת ההכרעה ,
ועל כך אומרת הגמרא "כיון שגלו ישראל
ממקומן אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה
ה: ) במצב זה של ביטול התורה כפשוטו אנו
נמצאים עד עצם היום הזה, כל עוד לא יתחדש
כח ההכרעה של בית הדין הגדול , אין אף אדם
בעולם שיכול לומר קבלו את דעתי והיא
המחייבת את כולם. כל מי שלומד תורה ועל פי
הבנתו בתורה צריך לעשות בשונה מפסקו של
גדול הדור חייב לברר את דעתו וכו' אך
בסופו של דבר אם הוא לא שוכנע שהוא טועה
הוא חייב לפסוק לפי הבנתו, ואין הוא יכול
לבטלה סתם. לעניין זה אף לא תועיל רוח
הקודש או הנבואה כפי שיש מהתלמידים
הסוברים שחייבים לקבל את דעת רבותיהם
הואיל ויש להם רוח הקודש, שכן בפסיקת הלכה
אין להשתמש בדרכים אלו ותנורו של עכנאי
יוכיח. כלומר
המצב בו יש ריבוי דעות בהלכה ואין הסכמה
מוחלטת מה המעשה הנכון והמחייב את כל כלל
ישראל, הוא מצב לא נורמלי, מצב של גלות.
במצב בו מוסדות ההלכה מתפקדים כראוי כאשר
עולה שאלה היא נידונה ברמה המקומית של רב
העיר או בית הדין המקומי, במידה והיא לא
מוכרעת תעלה השאלה לבית הדין הגדול (יתכן
שהיה בי"ד ביניים סנהדרין של השבט) ושם
תוכרע וההחלטה תחייב את כולם. השאלה
הגדולה היא האם ניתן לחדש את כח הסמיכה
שיתן לבית הדין הגדול סמכות על שתחייב את
כל ישראל ותחזיר את יכולתו להכריע הלכה
ולתקן תקנות. התשובה לכך בגדול היא כן אבל
בתנאי אחד מפורש שיסכימו על כך כל החכמים
שבארץ ישראל (רמב"ם הל' סנהדרין פ"ד).
למעשה כפי הנראה כבר חודשה הסמיכה בדרך
זו בימי בית שני ולכן אנו מוצאים שמספרם
של אנשי כנסת הגדולה היה גדול מ-70, ועל
תהליך זה כתב בהרחבה הרב ר. מרגליות בספרו
יסוד המשנה ועריכתה. פעם נוספת היה
ניסיון לחדש את הסמיכה בצפת , וניסיון זה
בפועל לא צלח על אף שמרן הב"י היה שותף
לו ואף נסמך , כיוון שלא הסכימו עליו כל
חכמי א"י באותה תקופה. כתבתי
בקצירת האומר את עיקרי הדברים אך רצוי
מאוד לעיין בספרו של הרב מימון "חידוש
הסנהדרין במדינתנו המחודשת" ובספר "יסוד
המשנה ועריכתה" של הרב ראובן מרגליות ,
שניהם בהוצאת מוסד הרב קוק. על
פי האמור לעיל ברור שלא ניתן ללכת על מהלך
חלקי, כלומר אם לא נגיע למצב שבו נצליח
לגרום לכל חכמי התורה להתאסף יחדיו
לפורום משותף ולקבל החלטה ברב על הקמת
הסנהדרין, והסמכת חכמים לצורך זה , לא
עשינו כלום. כיוון שכל בי"ד שיתאסף
ואפילו ישבו בו גדולי הדור ויקראו לו
סנהדרין, לא יוכל לחייב מבחינה דינית את
כל החכמים שלא היו שותפים לדיוניו וממלא
להחלטותיו. ברור לגמרי שגם מבחינה מעשית
בית דין כזה לא יוכל לחייב את מי שלא קיבל
את סמכותו, ומקסימום תקום עוד חצר חדשה
מעבר לחצרות הרבנים שכבר קיימות. כמו כן
לא יתכן לערוך ניסוי על מתכונת של
סנהדרין קטנה בת 23 חכמים או בית דין של 3
כיוון שראשית בתי דין אלו לא מסוגלים לתת
את כח ההכרעה של בית הדין הגדול שאו שהוא
קיים או שאיננו , וכן צריך לדעת שבתי דין
אלו יונקים את כחם וסמכותם מכח בית הדין
הגדול ואם הוא לא קיים גם הם למעשה לא
קיימים. ברצוני
להדגיש שעל אף שיש דחיפות עצומה בחידוש
בית הדין הגדול , וחידוש זה הקודם למשיח
מוטל עלינו בני האדם , (כמבואר בפיהמ"ש
לרמב"ם) אין מקום לקיצורי דרך. כל קיצור
דרך שיקים משהוא דמוי סנהדרין ולא את
הסנהדרין עצמה יעורר מחלוקת חסרת טעם
ויוליד אכזבה שתרחיק את הרצון לחידוש
הסנהדרין. אשר
על כן תפקידנו הוא להיות המעוררים
הדוחפים וכאשר בעז"ה נהיה גם בעלי כח
שלטוני אף לכפות בדרכי נעם על כינוס כל
חכמי ישראל מתוך רצון ומגמה להגיע ליכולת
הכרעה. כפי
שהדגשתי בתחילת דברי סמכות הסנהדרין היא
בקביעת ההלכה למעשה, אך בדברים אחרים אין
כח לבית הדין הגדול יותר מאחרים. לדוגמא
חכם מחכמי ישראל יכול לחלוק על פרשנות
הסנהדרין בדברי התורה וכל עוד הוא לא
מורה הלכה למעשה בניגוד לדעתם אין הוא
נחשב זקן ממרא. כמו כן כל הדברים
הקשורים להנהגת המדינה אינם בסמכותם,
למעט שני דברים חשובים ביותר מינוי המלך
ויציאה למלחמת הרשות. כלומר הם צריכים
לאשר את מינוי ראש הרשות של הנהגת המדינה
אך לא מצאנו שהם אלו שמנהיגים את המדינה.
מי שמצאנו מתערבים בהנהגת המדינה הם
הנביאים , ועל אף שעל פי הרמב"ם חלקם
היו ראשי סנהדרין (עיין בהקדמה ליד החזקה)
הם עשו זאת לא מכח הכרעת ההלכה , אלא מכח
הנבואה שאסור לה להכריע בענייני הלכה. בימינו
התפתח המושג עשה לך רב , כתחליף לסנהדרין
ואף יותר מזה. אנשים רבים מקבלים סמכותו
של רב מסוים כאילו הוא הפוסק האחרון לגבי
כולם בכל סוגיא הלכתית , כמו הסנהדרין ,
ואף בסוגיות שאינם הלכתיות אלא מדיניות
ופוליטיות סוגיות בהם אפילו הסנהדרין לא
נדרשה. מצב מעוות זה מעבר למחלוקות הקשות
שהוא גורם , פוגע בהכרת הצורך בבית הדין
הגדול. שהרי כל אחד משוכנע שבית הדין
הגדול כבר קיים והוא נשמע לו וכל אשר צריך
להיעשות לטעמו הוא רק לשכנע את האחרים
להישמע לרבו. והאמת היא שרבו זקוק לכל
החכמים האחרים כדי לקבל את הכוח המיוחד
של כולם יחד אשר יחייב את כל ישראל בקביעת
ההלכה. הדגש
שכוחה של הסנהדרין הוא רק בקביעת ההלכה
אינו סתמי. ישנם רבים החושבים שלו היינו
רק מקשיבים לגדולי הדור חכמי התורה כל
הבעיות היו נפתרות. ולא היא , חכמת ההנהגה
המדינית והפוליטית היא כשרון שלא קשור
בהכרח לגדולה בתורה. כיצד לאמן חיילים
מהיכן לתקוף בקרב , וכמה מסים לקחת וממי
הם סוגיות שסנהדרין לא צריכה לעסוק בהם, אלא
אם כן ההנהגה עושה מעשים המנוגדים להלכה.
וכך אנו מוצאים את החכמים מעירים לבן
כוזיבא על כך שהיה בודק את חייליו במעשה
אסור של חתוך איבר מהגוף. כמובן שניתן ואף
ראוי לקבל עצה מחבורת חכמים כזו אך אין זו
בגדר הוראת הלכה. קיצורו
של דבר חידוש בית הדין הגדול הוא למעשה
היציאה האמיתית מהגלות בה נתונה התורה עד
עצם
היום הזה, וחידושו של מוסד זה הוא מחויב
המציאות. בית הדין הגדול הוא לא תחליף
להנהגה המדינית והפוליטית , אך הוא גורם
חשוב באיזונה של ההנהגה. בית הדין הגדול
יקום כפי הנראה כאשר תהיה לעם הנהגה אשר
תכיר בצורך של מוסד זה , והיא יחד עם
הציבור הרחב תדרוש בכל תוקף ויתכן אף
תיכפה על חכמי הדור לשבת יחדיו ולהקימו. והשיבה
שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה http://www.zionet.co.il/manhigut/he/view_article.php3?article_id=144
סמיכה
וסמכות (עוד פעם על הסנהדרין) מאת מיכאל
ברונשטיין ו אדר ב' תשס"ג
אני מניח שהנושא של
סנהדרין לא "יירגע" בקלות ומוטב שכך.
ברצוני להתייחס למאמרו של הרב מיכאל פואה.
המאמר כולל שלוש תזות עיקריות: א. סנהדרין קיבלה את
סמכותה ממשה רבנו, דרך זקנים וכן הלאה כפי
שמובאה בפרקי אבות ב. סנהדרין מצמצמת את עצמה
בשטח דתי מובהק להוציא שני עניינים:
המלכת המלך ומלחמת רשות. ג. סנהדרין איננה נזקקת
לנבואה (חכם עדיף מנביא). לדעתי כל שלושת התזות אינן
נכונות, או לפחות אינן נכונות ללא בירור
מעמיק נוסף. יש להבדיל בין ה"סמיכה"
(או "קבלה", משה קיבל מסיני...) לבין
הסמכות (מי שמך שופט...). גם אם המילים
דומות משמעותן שונה. אינני מקבל את
העיקרון הליברלי לפיו "העם מאציל את
סמכותו הטבעית למנהיגים" - העיקרון הזה
פשטני מדי, אך משהו יש בו ורצוי להבין את
זה. ישנה השאלה אשר נשאלת לגבי כל קבוצה
מנהיגותית והיא: למה המונהגים מקבלים על
עצמם את המנהיגות שלה? השאלה הזאת חשובה
במיוחד לקבוצה המנהיגותית החדשה כמו
למשל, לסנהדרין המתחדשת. אני מניח
שסנהדרין תתחדש הרבה לפני שהרוב המוחלט
"יתגעגע" ויעמוד על ברכיו לבקש
שמישהו - ולא חשוב מי - יואיל מטובו להכריז
על עצמו "סנהדרין". לדעתי התהליך
יהיה שונה בתכלית שינוי. אני סבור שסנהדרין תשתלב
במבנה הפוליטי העתידי, שיהיה שונה מאד
מהקיים. "האנלוגיה החילונית" היא
אולי הסנאט או "בית הלורדים". הכוונה
היא לריחוק מה מה"אקטואליה" ולעמדה
המוסרית והאינטלקטואלית. אומר מראש: זו
אנלוגיה "מאד בערך", היא מראה את
הכיוון, אין להשיג ממנה שום "מסקנה
מדויקת". אבל דבר אחד ברור לי מעל לכל
ספק: סנהדרין לא תצמצם את עצמה לשטח "דתי"
בלבד ("טהור וטמא", להתיר קטניות
בפסח, מקוואות, נוסח התפילה וכל היתר
העולה על דעתו של הקורא שלי). וכל כך למה?
לא משום שאין ביהדות הפרדה בין קודש לחול
- במקרה הנימוק הזה "קטן עלינו".
הסיבה היא פשוטה מאד: משום חשיבותה של
המנהיגות הפוליטית. תרגיל פשוט בלוגיקה:
אם ייחדתי את מיטב המוחות לסנהדרין - האם
לפוליטיקה השארנו רק ה"בררה"? זו
תשובתם של החרדים - הניתנת במבנה המפלגות
שלהם - והיא בלתי נכונה בעליל. יש להסתייג
ממנה. ב"טופ" של המנהיגות
הלאומית אין - ולא יכולה להיות - הפרדת
הרשויות במובן הטכני של מונטסקיה, על כן
שילובו של הסנהדרין בניהול המדינה אפשרי
והכרחי. "מלחמת רשות" כוללת את גביית
המסים המוקדמת - לפחות בתקופתנו. אי לכך
אינני מבין את קוו ההפרדה אשר ננקט באותו
המאמר: במלחמת הרשות סנהדרין משתתפת
באופן אולטימטיבי, אך בגביית המסים לא
משתתפת באותה אולטימטיביות בדיוק. העם
ינער מעצמו מן "הנהגה" מוזרה שכזו-
ובצדק! יש לשים לב לדבר גלוי לעין
אך נשכח משום מה: הסנהדרין ההיסטורית לא
הצליחה למנוע את חרבן הבית. כמובן כולם
יודעים את הסיבה: שנאת חינם. באותו סיפור
המפורסם של קמצה ובר-קמצה "החכמים"
לא "יצאו יפה" - לדעתי זה העיקר
בסיפור, כלומר הביקורת הקטלנית הסמויה.
מעבר לכך, רמב"ם נשאל פעם לסיבת החורבן
והשיב: "משום שאנשי אותו דור לא למדו את
המלחמה וכיבוש הארצות". זאת אומרת: א)
"אנשי אותו דור" אלה הם ראשי
הסנהדרין (אחרים לא רלוונטיים). ב) רמב"ם
לא הזכיר את שנאת חינם, לדעתי הסברה היא
שמניעת שנאת חינם כלולה בלימודי המלחמה
וכיבוש הארצות (אילו החכמים של משתה של
קמצה היו לומדים את לימודי המלחמה היו
מגיבים אחרת). מכל מקום, אין טעם לטוען
שסנהדרין באשר היא כוללת 70 זקנים ממיטב
כוחותינו איננה מסוגלת לטעות. אמנם כפי
שציינתי קיימת האופציה השניה: הקב"ה
ישנה את המציאות בהתאם להחלטות סנהדרין -
כנראה האופציה הזאת איננה "אוטומטית".
שאלתי מה יקרה אם סנהדרין תחליט שמספר
"פי" שווה 3 (נ=3) ככתוב במשנ' ערובין, פ"א?
כאן נכנס העניין של ה"נבואה".
לא טענתי לנבואה השלמה. דברתי על תהליך של
כעין נבואה: האינטואיציה ("בינת הלב"
לפי בעל "מי שילוח") הפוליטית לעתיד.
אינני רוצה להגדיר אם יש בה שמינית של
שמינית אן שישית של שישית של הנבואה אך
באופן כללי הן "בני דודים" וקראתי
לכך "קשר לגבוה". אני מוכן לקבל כל
מינוח אחר - אך גופו של העניין לא ישתנה
בגלל השם. הקבוצה הטוענת למנהיגות
הפוליטית חייבת להוכיח שיש לה
אינטואיציה פוליטית. היא יכולה לקרוא לה
בשם "האידיאולוגיה הנכונה", "גאונות",
מזל תמידי, סיעתה דשמייא לאורך כל הדרך -
אין זה משנה. אינטואיציה בעינן - וליכא. רק
אם "איכה" יש מקום לטענה למנהיגות.
וזה כולל את הסנהדרין המתחדשת. (גם מי
שנוקט את הקו של "חזקה" [חזקה ממשה
רבנו דרך אנשי הכנסת הגדולה] מוכרח
להסכים שחזקה שאין איתה טענה אינה חזקה). יצאנו למדים שהסמיכה היא
העניין "הפנימי": התנאי להתכנסות
ועבודה משותפת דרכה תקבל הקבוצה את מתנת
ה"נבואה" במובן שהסברתי. "הסמכות"
היא דבר "חיצוני" הקשור ליחס
מנהיגות-ציבור והיא בוודאי איננה "עוברת
מזקנים לאנשי הכנסת הגדולה - ועד ל...".
למי בעצם? לגוף שיטען למנהיגות ויוכיח את
עצמו. אין דרך אחרת. בהקשר למבנה השלטוני
העתידי (לא אידיאלי, כי אין אידיאל פוליטי)
הצעתי לסנהדרין למלא את הפונקציה
האינטלקטואלית במבנה השלטון. לא
התכוונתי ל"מגדל השן" וגם לא ל"שיניים
הגדולות לטרוף את החברה". עדיין אני
סבור שצדקתי. http://www.zionet.co.il/manhigut/he/view_article_manhigut.php3?article_id=162 ================================ על
הסנהדרין מאת יהושע סוקול
13/4/04
מקובל לומר כי למלוכה יהודית מתוקנת שלושה מרכזים שהם מלך סנהדרין ובית המקדש. בד"כ מניחים כי תפקידו של המקדש ברור למדי – להקריב קרבנות וכו'. נתרכז עתה במלך ובסנהדרין. "הפרדת רשויות" ביניהם לא ברורה כ"כ. שניהם עוסקים בחקיקה בביצוע ובשיפוט שלא לפי מונטסקיה. יש אומרים כי הסנהדרין כפופה לדין תורה והמלך – לא, אך אמירה זו אינה מדויקת כלל וכלל. גם הסנהדרין יכולה לסטות מדין תורה ע"י גזירה או הוראת שעה וגם המלך חייב להסתמך על דיני תורה – אחרת הוא הופך ממלך ישראל לרודן סתם. אפשר גם לומר כי רק הסנהדרין יכולה להתערב בעניינים שבין אדם לקונו אך תחום זה מצומצם למדי, מצומצם בהרבה מכלל תחום פעולתה של הסנהדרין. וגם גבולות התחום הזה לא תמיד ברורים כי כל בעיה פרטית בין אדם לקב"ה הופכת לבעיה ציבורית כאשר תופשת ממדים גדולים – קחו משכב זכר כדוגמא. יש אומרים כי המלך מתרכז בענייני שעה וסנהדרין – בענייני הנצח. ההבדלה הזאת נראית לי הכי קולעת ואשתדל לפתחה הלאה.
יש לשים לב להבדלים
עקרוניים במבנה שני המרכזים הללו ובאופן
פעולתם. למלכות צורת יתד (פירמידה) אם אדם
אחד בראש. לסנהדרין – צורת "חצי גורן
עגולה" והחלטותיה מתקבלות ברוב קולות.
המלך נבחר בצורה זו או אחרת ע"י העם
כולו, חברי הסנהדרין נבחרים (נסמכים) ע"י
חבריהם בלבד. המלך מוריש את מלכותו לבנו,
ואין חברי הסנהדרין מורישים את סמיכתם.
וכאשר מתבוננים בדיני
תורה אז נהיה ברור כי ברוב המקרים אי אפשר
להכריע דין על פיהם – מתי פעם אחרונה
שמעתם על גונב בשני עדים או על רוצח בשני
עדים והתראה? ובכ"ז תורה מצווה להביא
כל ריב ודין ק"כ לסנהדרין ושלוחיה ורק
אח"כ – לידי המלכות שתכריע לפי סברה
וטובת הציבור לפי שעה (הנני רואה את החיוך
של הקורא – אך במלכות ישראל אמיתית אנו
עוסקים).
אפשר לומר כי אנשי
הסנהדרין – פניהם להתבוננות, ואנשי
המלכות – פניהם אל המעשה. וראו הפלא – עפ"י
תורה כל ריב שגרתי מובא ק"כ לאנשי
ההתבוננות ורק אח"כ – לפתרון ע"י
אנשי המעשה! תחשבו מה היה מתרחש אם כל
מקרה של נזלת או נקע היה מובא ק"כ
לפרופסורים באקדמיה, ורק אח"כ –
לרופאים מטפלים! ובכ"ז זו הדרך שהתורה
התוותה ויש להתבונן בה היטב.
עתה הגיע הזמן להתבונן בשם
הדבר עצמו – מה זה "סנהדרין"? מילה
זו יוונית, משמעותה – ועד זקנים (כך שמעתי).
הבה נשאל: מדוע חז"ל השתמשו במילה
לועזית למושג שהוא "עיקר תורה שבעל פה"
כה מיוחד לישראל? מדוע לא "בית הדין
הגדול" כלשון הרמב"ם, למשל? תשובתי
מתחילה בשאלת נגד (כנהוג אצלנו): מתי אנו
משתמשים במילים לועזיות בשפתנו? אין
כוונתי לגולם שמוכן לקרוא לנקודה "פואינטה"
ולסדר היום – "אג'נדה" רק כדי להפגין
את חכמתו המופלגת. אדם בעל דעה וכבוד עצמי
משתמש במילים לועזיות כאשר המושג
שבשבילו מחפשים ביטוי אינו קיים בשפתנו.
ובנוסף הוא שונה מכל הידוע עד כדי כך
שאיננו רוצים כי מילים ידועות תעוררנה
הקשרים אשר יאפילו על הבנת המושג המופשט.
על פי הגיון זה הסנהדרין אכן אינה בית
הדין הגדול וגם אינה ועד זקנים!
הרשו לסכם. הסנהדרין הנה
גוף המורכב מאנשי התבוננות אשר עוסקים
בחשיבה לטווח ארוך ולעת עתה. תפקידה לא
מוגדר במדוייק אך כולל הנהגה כללית של
העם כולו במיוחד בתחומים ובמצבים שאף
גורם אחר אינו יכול לתת פתרון. תפקידה
כולל זיהוי בעיות לפני שהן הפכו לנחלת
הכלל והצעת פתרונות אשר לא ניתנים למימוש
ע"י עשייה שוטפת. "סנהדרין" – זה
אכן מושג שלא קיים עת עתה לא בעמנו ולא
בעמים אחרים, מן אקדמיה בעלת שררה ויכולת
להתערב בענייני משפט כלכלה ואחרים.
בתחומים מסויימים לסנהדרין אין מתחרים
כלל והיא הקובעת (כיצד מקטירים את
הקטורת?) בתחומים אחרים דעתה חשובה ביותר
אך אינה בלעדית (מה עושים עם זה שמתרברב
ברבים על משכב זכר?) בתחומים רבים דעתה
מייעצת בלבד (מחזירים את שדות הנפט בסיני
או קודחים קידוחים עמוקים מדרום לים המלח?)
כמובן אין הסנהדרין מבדילה "בין קודש
לחול" כמו אנשי אותה הכת שמבדילים בין
"של הקיסר" לבין "של האלוהים".
כי כל מה שעשה הקב"ה בעולמו לכבודו עשה
ואין עוד מלבדו.
|
